פרק 6 - שיקולים בבחירת מסלול הפרישה
בפרק הקודם הכרנו את התוספות השונות שאפשר להוסיף למסלול הפרישה ואת המשמעות הכספית וההשפעה על גובה הקצבה. בפרק זה, נעסוק בשיקולים שכדאי לקחת בחשבון לפני הבחירה במסלול הפרישה ובתוספות.
כלל אצבע - מינימום תוספות
העיקרון המנחה שלי הוא להתחיל לבחור במינימום תוספות ורק אחר כך, למצוא הצדקות כדי לזוז משם. למה מינימום? אפשר להקביל את זה לרכישת ביטוח:
האם כדאי לרכוש ביטוח עבור כל דבר? בגדול לא. כשאנחנו קונים מוצר צריכה כמו גלידה, או חולצה אנחנו נהנים ממנו מיד עם הרכישה. אבל מתי נרוויח מרכישת הביטוח? רק בסיטואציה מסוימת שבה אולי-אולי נקבל פיצוי. לכן, הגישה שלי לרכישת ביטוח היא שצריך למצוא הצדקה חזקה ומבוססת להוציא את הכסף על ביטוחים. את הכסף שחוסכים על ביטוח, אפשר לחסוך או לנצל לתועלות אחרות.
אותו עיקרון תקף לגבי התוספות לקצבה הבסיסית – אנחנו משלמים על התוספות האלה והקצבה החודשית שלנו קטנה, אבל נרוויח מהסיטואציה רק בתרחיש מסוים בתנאים מסוימים.
העיקרון המנחה הוא להתחיל לבחור במינימום תוספות, ורק אחר כך למצוא הצדקות לזוז משם
רוב האנשים פועלים מתוך רגש ולא מתוך הגיון
נקודת המוצא היא לרצות מינימום תוספות לחוזה כדי שתישאר לנו מקסימום קצבה. הרבה אנשים בוחרים לשלם עבור התוספות בשביל תחושת צדק והרצון "לא להידפק". הרגש עשוי למשוך לכיוון לא נכון. השאיפה צריכה להיות להשיג את הקצבה הכי גבוהה כבר היום.
מתי יש הצדקה לסטות מן העיקרון המנחה? ואילו תוספות לבחור במקרים כאלו?
מינימום תוספות = מקסימום קצבה בפרישה החל מהחודש הראשון.
עכשיו צריך הצדקה או נימוק מבוסס כדי לסטות מהמשוואה.
מהם הפרמטרים העיקריים שיכולים להזיז אותנו מכלל המינימום תוספות ולאיזה כיוון?
נפרוט את זה לכמה תחומים:
פרמטר ראשון - אומדן תוחלת החיים הצפויה לנו ולבן/בת הזוג
האומדן יכול להתבסס על שני פרמטרים:
1. המצב הבריאותי בפרישה: האם מצבי הרפואי הוא רגיל ביחס לבני או בנות גילי? איך נראה אורח החיים שלי?
2. אינדיקציות משפחתיות ותורשה: האם הורי האריכו חיים? מה מצבם הבריאותי של אחי ואחיותי?האם יש במשפחה מחלות תורשתיות שונות?
ככלל יכולות להיות 5 אמונות על מצבנו הבריאותי:
1. אין לנו אמונה מסוימת: במקרה כזה לא צריך לבחור תוספות.
2. בריאות איתנה: אני צופה שאאריך ימים. במקרה כזה לא צריך לבחור תוספות.
3. בריאות ממוצעת: במקרה כזה לא צריך לבחור תוספות.
4. בריאות פחות מהממוצע: מצד אחד נראה שלא אאריך ימים עד גיל של תוחלת החיים של בני או בנות המחזור שלי אבל זה גם לא יקרה מחר בבוקר. במקרה כזה, הנטייה תהיה להבטחת תשלומים או אחוז גבוה לבן-בת הזוג או שילוב של שניהם.
5. ערש דווי: מי שיודע שמצבו הרפואי לא טוב, יש לו שנים ספורות או חודשים. במצב כזה אם אפשר, העדיפות היא לא למשוך כסף מתוך החיסכון ואם אפשר, גם לא להמיר אותה לקצבה. זה רלוונטי גם למי שיש ברשותם מקורות הכנסה אחרים. אם אין ברירה, לבחור בהבטחה תשלומים + אחוז קצבה גבוה לבן/בת הזוג.
מהי תוחלת החיים הצפויה לבן/בת הזוג:
1. אם אנו צופים שבן/בת הזוג יאריכו ימים ביחס לבני או בנות המחזור שלהם: מומלץ לקחת אחוז גבוה עבורם.
2. אין אמונה מסוימת כלשהי: יש לקחת עבורם את המינימום.
פרמטר שני - עד כמה הקצבה שלי דומיננטית ביחס להכנסות שוטפות אחרות
מה תהיה התרומה הכלכלית שלי למשק הבית אחרי שאני ובן/בת הזוג שלי נפרוש? האם משק הבית יכלול רק את בן/בת הזוג שלי או אנשים נוספים?
במקרה שבו משק בית כולל רק בני זוג:
1. עיקר הפרנסה מוטלת עלי ומשק הבית תלוי בי: רצוי לקחת את המקסימום עבור בן/בת הזוג, ללא תקופת הבטחת תשלומים.
2. בני הזוג עם תרומה שווה: יש להעדיף ערך ביניים (60%) או ערך מינימלי כתלות בין היתר של גובה הקצבאות שלכם והנכסים הנוספים שצברתם, ללא תקופת הבטחת תשלומים.
3. עיקר הפרנסה מוטלת על בן/בת הזוג והפרנסה שלי משנית: יש ללכת על המינימום עבור בן/בת הזוג, ללא תקופת הבטחת תשלומים.
במקרה שבו משק בית כולל עוד אנשים התלויים בהכנסתי (חוץ מבן/בת הזוג)
למשל הורים או ילדים שאינם עומדים ברשות עצמם:
1. עיקר הפרנסה מוטלת עלי ומשק הבית תלוי בי: רצוי לקחת את המקסימום עבור בן/בת הזוג + תקופת הבטחה מקסימלית
2. בני הזוג תורמים תרומה שווה: יש להעדיף מקסימום הבטחה וערך ביניים עבור בן/בת הזוג.
3. עיקר הפרנסה מוטלת על בן/בת הזוג והפרנסה שלי משנית: יש להעדיף מקסימום הבטחת תשלומים וערך ביניים עבור בן/בת הזוג
פרמטר שלישי - נכסים נוספים שיש למשק הבית
ככל שיש לנו יותר נכסים בהיקף משמעותי: נדל"ן, תיקי השקעות, עסק שמניב תזרים וכו' – ייתכן שעדיף לא לגעת בצבירה לחיסכון הפנסיוני, אלא להוריש אותה כחיסכון הוני צבור, בגלל הטבות המס המשמעותיות הניתנות למי שירשו אותה.
הרציונל הוא, שאם במילא יש נדל"ן ונכסים שאפשר לחיות מהם בשוטף ברמת החיים הרלוונטית לנו, למה לרכוש עוד ביטוח ולבזבז את הצבירה שחסכנו חיים שלמים?
זה מחזיר אותנו לעיקרון המנחה מההתחלה:
אם צברת הרבה נכסים המאפשרים לממן את אורח החיים בפרישה בלי למשוך קצבה, ממליץ לשקול להשאיר אותה ליורשים.
אחרי שהבנו את הכלל (לבחור במינימום תוספות בשביל מקסימום קצבה), ואת היוצאים מן הכלל (מתי בכל זאת כדאי לבחור תוספות על חשבון הקטנת הקצבה), בואו נראה ייצוג גרפי שממחיש את משמעות הבחירות.
לצורך הדוגמה, לפורש שלנו קוראים יגאל:
יגאל הוא אלמן בן 67 ויש לו 3 ילדים: ילד בן 40 נשוי עם 3 נכדים, ילדה בת 37 רווקה וילדה בת 32 נשואה טריה ללא ילדים. יגאל מתלבט בין 2 אפשרויות:
1. לקבל קצבה של 10,000 ש"ח ללא תשלומים מובטחים, לכל החיים. זה אומר שכשיגאל ילך לעולמו, התשלומים יופסקו – האפשרות הזאת מיוצגת על ידי הקו הכחול
2. לקבל קצבה של 9,025 ש"ח עם הבטחת תשלומים ל-20 השנים הראשונות. אם הוא ימות לפני, אז מישהו אחר יקבל את הקצבה עד תום 20 השנים – האפשרות הזאת מיוצגת על ידי הקו הכתום
במבט ראשון, הסימון הכתום נראה כאפשרות העדיפה כי הוא נמצא חלק גדול מהזמן מעל הקו הכחול. אבל בואו נבין לעומק את הגרף:
1. הקו הכחול עולה בכל חודש ב-10,000 ש"ח. למה? כי כל חודש שבו יגאל חי, הוא מקבל עוד 10,000 ש"ח קצבה.
2. הקו הכתום ישר ב-20 השנים הראשונות ואז מתחיל לעלות בשיפוע מתון יותר מאשר הקו הכחול, למה? כיוון שגם אם יגאל ילך לעולמו אחרי 5 שנים עדיין הקרן תשלם 240 תשלומים * 9,025 ש"ח = 2,166,000 ש"ח (60 התשלומים הראשונים ישולמו ליגאל וה-180 הנותרים ישולמו ליורשים של יגאל). אחרי ה-20 שנים הראשונות, כל חודש שיגאל חי הוא מקבל עוד 9,025 ש"ח קצבה.
כדי להבין את הכדאיות הכלכלית, בואו נבחן את הנתונים בהתייחס לשלושה תרחישים שונים. בכל תרחיש, נסתכל על הסכום הנומינלי של הקצבה המצטברת שיגאל ו/או היורשים שלו יקבלו בסך הכל:
תרחיש ראשון: יגאל הולך לעולמו בגיל 75:
-
הקו הכחול - 960,000 ש"ח (8 שנים * 12 חודשים * 10,000 ש"ח)
-
הקו הכתום - 2,166,000 ש"ח (8 שנים * 12 חודשים * 9,025 ש"ח ליגאל + 12 שנים * 12 חודשים * 9,025 ליורשים שלו)
תרחיש שני: יגאל הולך לעולמו בגיל 85:
-
הקו הכחול - 2,160,000 ש"ח (18 שנים * 12 חודשים * 10,000 ש"ח)
-
הקו הכתום - 2,166,000 ש"ח (18 שנים * 12 חודשים * 9,025 ש"ח ליגאל + 2 שנים * 12 חודשים * 9,025 ליורשים שלו)
תרחיש שלישי: יגאל הולך לעולמו בגיל 90:
-
הקו הכחול - 2,760,000 ש"ח (23 שנים * 12 חודשים * 10,000 ש"ח)
-
הקו הכתום - 2,490,900 ש"ח (23 שנים * 12 חודשים * 9,025 ש"ח ליגאל)
אז מה קורה ליגאל, בכל אחת מהאפשרויות בגיל 85, אחרי 18 שנים?
גיל 85 הוא נקודת חיתוך! בגיל זה, התשלום החודשי ללא הבטחת תשלומים גבוה יותר, ולכן מתחיל להיווצר פער לטובת הקו הכחול עבור כל חודש שבו יגאל מאריך חיים. בעצם, ככל שיגאל יאריך יותר חיים, הוא יפגע מההחלטה לבחור במסלול הכולל הבטחת התשלומים.
נקודת המוצא שחשוב לזכור היא, שהפנסיה מממנת את החיים שלנו. הרבה אנשים לא לוקחים בחשבון שאם הם יחיו יותר מ-18 שנים אחרי הפרישה, הם יתחילו להפסיד מההחלטה לבחור בהבטחת תשלומים. הבעיה מתעצמת לאור העובדה שדווקא בגילאים האלה, לרוב הוצאות הבריאות עולות והחיים נהיים יקרים יותר.
כמובן שאם יש שיקולים רציונלים טובים, יש הצדקה לבחור בהבטחת תשלומים, אבל אם אין כאלו אפשר להגיד שיגאל מסכן את עצמו מאוד אחרי 18 שנים ובגלל זה צריך לשאוף להיות על הקו הכחול שאמור להיות נקודת המוצא וברירת המחדל שלו.
הקו הכחול הוא המגן. הוא מבטא קשר הדוק בין הצורך של הפורשים בחיי הפנסיה לבין מה שיקבלו כל חייהם. הקו הכתום מבטא אינטרסים של הסביבה של הפורשים ומוביל לתוצאה ההפוכה
הקו הכחול הוא המגן. הוא מבטא קשר הדוק בין הצורך של הפורשים בחיי הפנסיה לבין מה שיקבלו כל חייהם. הקו הכתום מבטא אינטרסים של הסביבה של הפורשים ומוביל לתוצאה ההפוכה: ככל שגיל התמותה יהיה גבוה יותר, ה'הגנה' הפיננסית פוחתת.
האבסורד הוא, שרוב האנשים חושבים שדווקא הקו הכתום מבטא הוגנות כי הוא מבטיח תשלומים גם במקרה שבו יגאל ימות בגיל מוקדם. אלא שמדובר בתחושה אישית ולא רציונל ברור שאמור להנחות את ההחלטה שלנו.באמצעות הגרף אפשר ללמוד למה לא בהכרח נכון לבחור הבטחת תשלומים, ומהן ההשלכות על האוכלוסייה הפורשת.
למקרה שתהיתם, אלה הם סיכויי תמותה בגילאים שונים לפורש בן 67.
הנתונים מבוססים על לוחות התמותה לשנים 2016 - 2020 שפורסמו על ידי הלמ"ס, עבור כלל האוכלוסיה בישראל.
